גרינטק מדיה שיווק (2003) בע"מ נ' 013 נטוויז'ן בע"מ

החלטה

עיינתי בבקשת ההבהרה, שהוגשה בליל אמש. חוששני כי אין בה כדי לשנות את התמונה ולהצדיק מתן צו במתכונת המבוקשת, בלא הליך עיקרי.

1.אשר לצורך בהגשת הליך עיקרי: למרות האפשרות התיאורטית לסעד בלא הליך עיקרי, הרי שזה חריג שבחריג, והמקרה דנן אינו כזה. סעד זמני ניתן ככל ששוכנע בית המשפט בקיומן של "ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התובענה". באין תובענה – אין ראיות. בנוסף, יש לבחון שהסעד הזמני משרת את הסעד הסופי המבוקש. לדוגמה: אם מדובר בתביעה כספית ולא בתביעה לצו קבוע, הרי שצו זמני אינו משרתה. ועוד: ככל שמתברר שהסעד הזמני והקבוע זהים, הרי זה טעם של ממש שלא להיעתר לבקשה.

2.בכל הכבוד הראוי, לא אמורה להיות מניעה של ממש להגשת תביעה. מאז יום שישי, הנזכר בסעיף 6 להבהרה (שלפי כל ספירה מוכרת, אינו לפני שלושה ימים כי אם לפני כשבוע) היה די זמן לגבש כתב תביעה, שאינו נחזה כסבוך, כשם שגובשה הבקשה לסעד זמני, ובעקבותיה, בבהילות – ההבהרה. לחלופין, ככל שנזקי המבקשת לא התגבשו, יכולה היא להגיש הליך עיקרי המתמקד בסוגיית הצו המבוקש, ולעתור לפיצול סעדים או לתקן את תביעתה בהמשך.

3.ועתה, לגוף הסעד המבוקש: שלושה קשיים עומדים על דרכה של המבקשת.

ראשית, עד כמה שניתן להעריך, מדובר בצו זמני הזהה לצו העשה. קרי: המבקשת מעוניינת כי בית המשפט יכפה על המשיבה "לשחרר" את הקווים, וזאת עד לדיון בתביעה העיקרית, שהיא – האם להורות למשיבה "לשחרר" את הקווים. הקושי בזהות שבין הסעד הזמני והקבוע (כך ניתן להניח) הוא בעייתי: משניתן הצו הזמני, הרי שהסתיים הדיון בתובענה, שכלל לא הוגשה.

שנית, אפילו אניח כי יש מקום למתן צו במעמד צד אחד, הרי שיש להתנותו בערבון להבטחת נזקי המשיבה (תקנה 364(ב) לתקסד"א). מה נזקה האפשרי של המשיבה – לא נדע. המבקשת לא טרחה לציין אפילו מהו סכום החוב הנדרש ממנה, ולא צירפה מסמך בכתב שמקורו במשיבה, שילמד על דרישתה המדויקת. לא ברור האם המדובר בסכום של 18,000 ₪ כנזכר בהבהרה, או שמא סכום אחר. ומובן שבית המשפט לא יורה "לשחרר" את הקווים בלא לדעת מה סכום החוב הנטען.

שלישית, נניח כי ידוע סכום החוב הנטען. לכאורה לא אמור להיות כל קושי לכך שהמבקשת תשלם למשיבה את סכום החוב, אגב טענתה כי אין היא חבה בו, ובהמשך – עת ממילא בכוונתה להגיש תביעה כספית – להוסיף ולתבוע אף את הסכום האמור מן המשיבה. משקיים לכאורה סעד חלופי שכזה, פוחת עד מאד הצורך במתן סעד זמני. כך או כך, דומה שהמבקשת תיאלץ לגייס את סכום החוב, בין אם לצורך ערבון להבטחת נזקי המשיבה, בין אם לצורך תשלומו הישיר למשיבה. המבקשת כלל לא ראתה לנכון להתייחס לעניין זה. איני נדרש כאן לשאלה של הסעד החלופי של תחילת עבודה עם מרכזיה חדשה (ומספר חדש), עדכון פרטי המבקשת באינטרנט, ותביעת הנזקים הכרוכים בקושי הטמון בהרגלת הלקוחות לשינוי. המבקשת התעלמה אף מעניין זה.

4.נוכח כל האמור לעיל – החלטתי מאמש בעינה עומדת. מוצע למבקשת לבחון האם אין מקום לפתור את הקושי – שברור לחלוטין כי הוא קיים – בדרך האמורה בפסקה שלעיל. ככל שאין למבקשת כל פתרון נחזה למצוקתה אלא בדרך המשפטית – תתכבד ותגיש הליך עיקרי כאמור. מוצע כי בכל מקרה תמהר אז ותמציא את בקשתה לסעד זמני למשיבה על מנת לקצר את פרק הזמנים לקביעת דיון ולקבלת תגובה מעם המשיבה, שכן המקרה דנן – אפילו היה מוגש הליך עיקרי – הוא מן הזן שרק במשורה יינתן בו סעד במעמד צד אחד וללא קבלת תגובתו של הצד שכנגד.

ניתנה היום, י"א אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.